1.ההרצאה הראשונה שלי היתה בסלון בראשון לציון לפני 4 שנים, בפני קהל נשים שהזמין אותי. באתי עם החברה הכי טובה שלי, לא היתה לי מצגת, ישבתי כל ההרצאה, והיא נמשכה שעה ורבע ארוכה ומרגשת מאוד.

 

2.השם הראשון של ההרצאה היה ״אופטימיות למרות הכל״, אחרי שנתיים החלטתי לחדד את המסר ושניתי את השם ל99% בחירה.

 

3.קהל השומעים את ההרצאה הוא באופן מובהק  נשים. בממוצע על כל 6 נשים נמצא גבר אחד וזאת למרות שההרצאה מתאימה לשני המינים.

 

4.מעולם לא הרצתי עם דף, אני נעזרת במצגת שתשאיר אותי מאופסת ובכיוון.

 

5.בכל הרצאה יש לי דילמה אם לשתות או לא. מצד אחד הגרון מתייבש, מצד שני אני מפחדת להשתנק בעקבות השתיה.

 

6.הרצאתי מעל ל-700 הרצאות ״מדן ועד אילת״ (יותר נכון מקיבוץ ברעם ועד אילת) ומעולם לא הרצאתי את אותה הרצאה במדיוק.

בכל מפגש אני מוסיפה דברים חדשים ורלוונטיים.

 

7.אם היו אומרים לי פעם שאני ארצה על סיפור חיי, לא הייתי מאמינה (מצד שני, מי בכלל האמין שזה יהיה סיפור חיי).

 

8.יש לי חלום להפוך את ההרצאה למדוברת באנגלית, אבל כיוון שהאנגלית שלי היא ברמה של ״גבי ודבי״, זה עדין נשאר כחלום.

 

9. אני יודעת שההרצאה שלי מורכבת, אבל אני מאמינה בסיפור שאני מביאה ובמסרים שאני משתפת בהם .

 

10.אני אוהבת להרצות, אני אוהבת את המפגש עם אנשים, הוא מרתק ומרגש אותי.

בכל סיום הרצאה אני מתחבקת עם אנשים שעד לפני שעה וחצי היינו כזרים.

תודו שזה מדהים.