לפעמים, אני חושבת לעצמי איך היינו נראים עכשיו- בלי ה-6 שנים.
זאת אומרת, איך היינו נראים אם היינו עוברים עכשיו 6 שנים רגילות, בלי מחלה ובלי כל תופעות הלוואי שלה-
אני אישה בת 40 ו- 3/4 ואתה ממש בן 44.
על מה, למשל, היינו צוחקים?
האם היית ממשיך לקרוא לי רותק׳ה ולעשות לי קולות מצחיקים?
או מספר לי בדיחות שלא היו ממש מצחיקות אותי, או שכן, אבל אני כבר לא ממש זוכרת.
האם היית מגיע בערב וישר עם הסרבל, פותח את הסירים ומתחיל לאכול מהם עם כף בלי צלחת?
ואני הייתי אוהבת כ״כ לבשל, כי ידעתי שבסוף היום אתה תגיע ויהיה מי שיאכל
(למרות שתמיד צחקת עלי שלכל ארוחה עם חברים ,אני מכינה רק סלטים)
ואחרי האוכל היית שותה קפה ובוהה באיזה ריאליטי לנקות את הראש מהעומס של היום,
ובלי משים, מסיים שקית של 12 חטיפי מיני פסק זמן, ולא מבין שהמטרה של המיני זה בשביל שאולי, תאכל פחות?
ועל מה למשל, היינו רבים?
כן אני ואתה.
על מה היינו רבים?
על זה שאתה חוזר מאוחר וכל הזמן בעבודה?
או על זה שאני מוותרת על ההתפתחות המקצועית שלי בשביל הקריירה שלך?
אולי, על זה שאתה לא מספיק מעורב בגידול הילדים ושהכל עלי?
או שמא על זה שאני חושבת שאתה לא משקיע מספיק בזוגיות שלנו, בעוד שאתה לא היית מבין, למה אני תמיד מגזימה.
ולאן היית מתקדם בצבא?
האם באמת היית ממשיך הלאה לעבר פיקוד על מערך הבקרה?
האם הייתי רואה אותך בעיקר בלילות, או יותר נכון בחושך- מעולפת אחרי עוד יום שגרתי.
ובחופשים או יותר נכון בהדדמה- כמו שאומרים בצבא,
לאן היינו נוסעים?
האם היינו מטיילים ביחד כל המשפחה בחוצלארץ,
או שאתה היית ממשיך ואומר שטיסה עם הילדים זה בעיקר עונש, ועדיף לטייל בארץ.
האם היינו מידי פעם בסופש ספונטניים, מתארגנים מעכשיו להרגע ונוסעים לטייל,
לישון בשטח (טוב לא ממש בשטח- אבל לפחות בצימר של הרגע האחרון).
ובכל יום שישי, ממש כמו היום,
האם היינו מתארגנים על ארוחה משפחתית עם חברים ומשפחה מורחבת עד השעות המאוחרות של הערב?
ואתה היית יושב עם כוס יין או בקבוק שנדי (נו מה אפשר לעשות, בתוך תוכך היית קצת וינטאג’)
מבסוט מהדברים הקטנים שהם חברים טובים ומשפחה?
ומה אני הייתי עושה מבחינה מקצועית?
האם הייתי ממשיכה להיות עובדת סוציאלית ״מודולרית״, שעוברת מעבודה לעבודה בעקבות שינויי מגורים?
או שהיה בי האומץ לעשות את השינוי שכל-כך רציתי בחיי?
והאם, האם היינו ממשיכים להיות חברים כל-כך טובים?
שבסופו של יום יודעים שיש לנו אחד את השני, גם אם לא דברנו כל היום?
האם היית ממשיך להתייעץ איתי על עניינים ארגונים וחברתיים שהיית נתקל בהם בעבודה,
רוצה לשמוע את זוית הראיה הרגישה שלי?
והאם אני הייתי משתפת אותך בדילמות שלי, בשביל לשמוע קול שפוי ורציונאלי?
האם היית ממשיך להיות אבא מדהים ואיש משפחה רגיש ואוהב,
שמשתולל עם הילדים, רוקד איתם, מחבק ומנשק בלי סוף?
האם היית אבא וגם מפקד שהילדים היו ככ גאים בו?
לא הרבה פעמים,
אבל לפעמים אני שואלת, מעיזה ושואלת
מה היה קורה אם?
