3 שנים שאני ו”למגירה ביחד (תודו שזה הרבה למערכת יחסים).
מה שהתחיל כתחביב בדמות “העברת זמן” ו”שומר שפיות”, ניהיה לעסק.
אני זוכרת שבתקופה חשוכה בעברי, בה הייתי מנויה על עיתון לאישה,
היה מדור קבוע של נשים שעשו שינוי אישי- מקצועי בחייהן.
תמיד הייתי מביטה בנשים אלו בקנאה, ושואלת את עצמי “מה אני אעשה שאהיה גדולה”.
היה לי ברור שאעשה שינוי, אבל לא היה לי ברור מה??
הייתי עובדת סוציאלית, אפילו עם תואר שני, אהבתי את מה שעשיתי, אבל לא הרגשתי שזה הייעוד שלי.
ואז, כמו תמיד בסיפור שלי, באה המחלה, והחיים השתנו, והכל התהפך.
כשזוהר, הפך להיות מונשם והבית התייצב עם שני עובדים שמטפלים בו סביב השעון, התפנה לי המווווון זמן.
רציתי לעשות עם עצמי משהו, רציתי לחזור לעבוד, אבל להתחייב לא הייתי מסוגלת.
רציתי להיות בבית קרובה אל זוהר, משגיחה ונמצאת כשצריך.
אז התחלתי לחשוב…
למגירה נוצרה בטעות, או אולי, יגידו אחרים, שהכי בהתכווננות.
ממקבץ של מגירות ישנות, פשוט התחלתי ליצור, וכמו שאתם כבר יודעים, מסתבר שאין
גבול לדמיון ולאפשרויות.
בתחילתה של למגירה, זוהר כתב לי: “את אלופה, אבל קשר בינך לבין עסק ורווחיות מקרי בהחלט”
(כזה הוא זוהר, ישיר ומפרגן).
ואז הגעתם אתם, ככה זה, בלעדיכם זה פשוט לא היה קורה.
התלהבתם, חיזקתם, קניתם והשתתפתם בסדנאות.
מגירות הנפש החבויות והכבויות שלי הפכו, למגירות בצבעים שמחים ואופטימיים,
מגירות שמקשטות ומשמחות בתים של אחרים.
למגירה חוגגת בימים אילו 3 שנים ואני רוצה לומר תודה.
פשוט תודה גדולה!!!
ואם בא לכם להציץ במגוון העבודות שלי את מוזמנים ללחוץ כאן על הקטלוג של למגירה,
או שאולי חפצה נפשכם ליצור מגירה באחת מהסדנאות שלי.
