נפשו של אדם מונעת מתקווה.
ברגעי הקושי והמשבר התקווה נותנת את הכוח לצלוח קשיים ומשברים.
היא הרוח במפרשים, גם כשהים הסוער
והקברניט מבוהל.
היא סוללת דרך אל המחר, אל יום בהיר יותר.
וכשאדם מביט אל חייו נכוחה?
וכשאדם יודע שאין תקווה במערכה שבה הוא לוחם,
איך יחיה? איך ימצא כוחות להמשיך?
ואני הקטנה,
אותי לימדו לאורך כל חיי, לנסות ולמצוא תקווה, לא לוותר.
ואני משתדלת כל כך, מחפשת שבריר קטן של תקווה –
לצלוח את התופת, לעבור את היום-יום,
לשמור על אהובי, לשמור על אהוביי.
אני, זו אני, מחפשת בימים החשוכים שבריר קטן של אור, שבריר קטן של תקווה.
