עד שחלית לא ידעתי שיש לי יכולת כתיבה והבעה טובה.
עד שחלית, לא ידעתי שקיימת בי יצירתיות כמו מעיין נובע.
עד שחלית, לא ידעתי שאוכל לסייע בש״ב לילדינו (בעיקר בחשבון) מבלי לאבד את דעתי.
עד שחלית, לא שערתי שאנהג ברחבי הארץ, בלי בעיה.
עד שחלית, לא תארתי לעצמי שאוכל לנהל משק בית לבד.
עד שחלית לא ידעתי שאני יכולה לתפקד ימים שלמים בלי שינה בלילות.
עד שחלית לא ידעתי שאני לא מוותרת עד שאני מקבלת תשובה משביעת רצון.
עד שחלית, לא ידעתי שיש לי כוחות להילחם בכל העוולות שנעשות ליקירי, ממש כמו לביאה.
עד שחלית לא ידעתי שאני מתפקדת היטב במצבי לחץ.
עד שחלית לא ידעתי שיש בי כישורים להיות אחות, או לפרקים, אפילו, רופאה.
עד שחלית לא ידעתי שיש בי רצון לחיות, ולשרוד כמו חיה פצועה.
עד שחלית, לא ידעתי שיש כ״כ הרבה דמעות בגוף אנושי אחד.
עד שחלית, לא ידעתי שאפשר לתפקד עם לב שבור לרסיסים.
עד שחלית, לא ידעתי שאפשר לכאוב ולשמוח בו זמנית.
עד שחלית, לא ידעתי שהשגרה זה הדבר הנכסף ביותר.
עד שחלית, לא ידעתי שאני מעוררת השראה ומהווה מודל בהתנהגותי.
עד שחלית, לא זכיתי לכל-כך הרבה אהבה וסיוע מהסביבה.
עד שחלית, לא ידעתי שאני בוחרת, את הברור מאליו, פשוט כי לא עצרתי לחשוב.
עד שחלית לא ידעתי כל-כך הרבה דברים,
והלוואי, הלוואי, שגם לא הייתי יודעת.
ואם הגעתם עד לכאן, אשמח ועוד יותר מזה, לדעת מה חשבתם,
ומה הרגשתם.
אתם כבר יודעים…. אתם הכוח שלי.
שלכם, רותם.
ואגב, אם תרצו לקבל עדכונים,
אשמח שתצטרפו לרשימת הדיוור
