וחשבתי עליך, איך זה לשתוק?
לצפות בעולם, להתבונן??
לראות את כל הדקויות ללא יכולת להגיב.
וחשבתי עליך, איך זה לשתוק?
לשמוע שיחות הרות גורל,
נושאים הבוערים בדמך, ולא להיות מסוגל לדבר.
וחשבתי עליך, איך זה לשתוק?
לראות את ילדיך מספרים חוויות,
גדלים למולך,
כמהים לתגובה והיא איננה.
וחשבתי עליך, איך זה לשתוק?
הרי אנחנו יצורים אנושיים שזקוקים לתקשורת,
שזקוקים להדהוד.
שלא יכולים ללא מילים וקול.
וחשבתי עליך,
וחשבתי על העולם האכזר שלנו,
וחשבתי איך אפשר לשאת בגוף שלך,
בגוף שלי,
בגוף של ילדנו,
כל כך הרבה כאב,
כל כך הרבה בדידות.
וחשבתי על האדם שמדבר ללא משים,
שמוציא מילים מפיו,
כאילו זה ברור מאליו.
חשבתי, על היכולת שלי להודות ולכאוב בו זמנית,
להודות על מה שיש ומה שקיים,
אל מול כאב הקללה הקשה של חיי.
הרי כך זה בטבע,
עד שלא נגזל ממך משהו,
אינך יודע עד כמה הוא יקר.
וחלמתי אותך,
בחלומות אתה תמיד חי ומדבר אלי,
מדבר אלי,
את כל השתיקה שבנינו כבר שלוש שנים.
מדבר אלי עם הטון המרגיע,
המילים המחבקות,
והסגנון שהיה כל–כך שלך.
וחלמתי אותך,
כי אמרו לי פעם,
שחלומות, בסוף מתגשמים .
אשמח לכל תגובה, לכל מילה, לכל דיבור.
